הכרעת דין בתיק תפ"ח 662-09

סגן הנשיאה :

פתח דבר

1.         האירוע מושא תיק זה נסב בעיקרו סביב אירועים אלימים שהתרחשו בין יום 2.12.09 ליום 3.12.09 בסמטה צרה במחנה הפליטים "שועפט", שם נורה למוות אנואר ג'ית ז"ל (להלן: "המנוח" ו - "האירוע" - בהתאמה). לא קמה מחלוקת כי סכסוך שפרץ בין הנאשם לבין שכניו, בני משפחת אבו עסב, הלך והסלים עד שבשיאו מצא המנוח, שהוא שכן, את מותו כתוצאה מירי שנורה בסמטה.

בגדרו של ההליך דנן, נתבקשנו להכריע האם על יסוד הראיות שהובאו לפנינו ניתן לקבוע מעבר לספק סביר, כי הנאשם הוא שנשא נשק שלא כדין וגרם באמצעותו למותו של המנוח בכוונה תחילה (עבירות לפי סעיפים 300(א)(2) ו-144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

העידו לפנינו עדים רבים והוגשו תיקי מוצגים מוסכמים, הן מטעם המאשימה והן מטעם ההגנה.

המחלוקת העובדתית

2.         תשובת הנאשם לכתב האישום מיום 25.1.10 וההסכמות הדיוניות להגשת מסמכים ומוצגים, כמו גם האמור בפרוט רב בסיכומי ב"כ הנאשם, העמידו בסופו של יום את המחלוקת העובדתית הצריכה לענייננו להכרעה, בשאלות המרכזיות הבאות:

             א.        מהו המקום ממנו נורתה הירייה שקטלה את המנוח?

             ב.         האם ניתן לקבוע מעבר לספק סביר, כי הנאשם אכן שהה במקום ממנו נורתה הירייה הקטלנית וירה אל עבר הסמטה בה מצא המנוח את מותו כתוצאה מפגיעת קליע, או שמא עומדת לו טענת האליבי שהעלה, לפיה כלל לא נכח בזירת האירוע?

             ג.         האם קיימת אפשרות, ולו ברמת הספק הסביר, שמי מבני משפחת אבו עסב היריבה, הוא שירה והמית את המנוח, כפי שטענה ההגנה?

מבט-על על הראיות

3.         על-מנת להכריע בשאלות דלעיל נזדקק לבוא בעובי קורתן של הראיות אשר הונחו לפתחנו, הן על-מנת לקבוע כיצד נראתה זירת הרצח והן על-מנת לקבוע אם הנאשם הוא שירה לעבר הסמטה באופן שיכול היה לפגוע ולגרום למותו של המנוח.

4.         שלוש קבוצות עדים העידו לפנינו: הראשונה הייתה מבני משפחת אבו עסב, אשר נהיר לנו היטב שעלינו לבחון את גרסתם בזהירות יתרה, שכן לית מאן דפליג כי איבה עמוקה שררה ושוררת בינם לבין הנאשם ומשפחתו, והאצבע המאשימה הופנתה כלפיהם לא רק מצד ההגנה במשפט זה אלא גם מצד משפחת המנוח במחנה. יצוין, כי ההגנה טענה בסיכומיה, שכל קבוצת העדים הזו מהווה למעשה מקשה אחת "מתואמת שנחשפה במערומיה אחרי תחקורים קצרים והשוואת גרסאות" (עמ' 19).

5.         קבוצת עדים שנייה שהעידה בהליך, כללה בחובה את הנאשם, משפחתו ומקורביהם, שהעלו טענת "אליבי". גם כאן מתחייבת זהירות רבה בבחינת גרסתם.

6.         בקבוצה השלישית נכללים אלה שעל פני הדברים הנם עדים אובייקטיבים, לפי שלא ניתן לייחס להם קרבה מיוחדת למי מהמשפחות היריבות. במובן זה, משקל גרסתם של עדים אלה עדיף בדרך כלל, אך גם כאן שומה עלינו לבחון את עדויותיהם בקפידה יתירה, הן על-פי הגיונן הפנימי והן על-פי השתלבותן עם מארג הראיות הכולל. יצוין כאן ועתה, כי אליבא דגרסת ההגנה בסיכומיה, קבוצת עדים זו "אין בה להוסיף לקבוצה הראשונה ואף ההפך, כך שגרסת קבוצה זאת שוללת קיום שני יורים דמיוניים כנטען על ידי קבוצת אבו עסב..." (עמ' 2).

7.         יוטעם, כי חלוקת העדים לשלוש קבוצות אינה מהלך טכני גרידא ואינה חופפת בהכרח לחלוקה שבין עדי תביעה לעדי הגנה. כפי שניתן יהיה להיווכח בהמשך, חלק מעדי התביעה העידו על עצמם כמקורבים דווקא לנאשם או למשפחתו (כמו למשל: העד פאווז ג'ולאני והעדה ג'יהאד אבו זניד), ואף עשו את המירב במהלך עדותם בבית המשפט להרחיק את הנאשם ממעורבות בירי, זאת חרף גרסה מוקדמת שונה שמסרו במשטרה, אשר היה בפרטים שצוינו בה כדי לסבכו. במובן זה, משתייכים עדים אלה למקורבי הנאשם אף יותר משהם עדים אובייקטיביים חסרי פניות.

8.         על-מנת לבוא בעובי קורתה של התזה שבבסיס כתב האישום, נדון תחילה בגרסת העדים הנמנים עם הקבוצה הראשונה, ובכללם בני משפחת אבו עסב. לאחר מכן, ננתח את גרסת הנאשם ומקורביו, ונחתום בניתוח גרסת העדים האובייקטיביים והראיות הנוספות שנאספו במסגרת החקירה.

9.         העדים המשתייכים לקבוצה הראשונה הם מחמד ג'מאל אבו עסב (להלן: "מחמד ג'מאל"), מחמד פואד אבו עסב (להלן: "מחמד פואד"), דאוד נוח אבו עאסב (להלן: "דאוד"), אברהים ג'מאל אבו עסב (להלן: "אברהים"), והנא אבו עסב, אמם של מחמד ג'מאל ואברהים - כלהלן: "הנא אבו עסב" ו/או "הנא". 

תמצית העדויות - סקירתן וניתוחן